תפילה · מפגש 2 מתוך 5

מפגש 2 — מוֹדֶה אֲנִי וּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר: פּוֹתְחִים אֶת הַיּוֹם

נושא ליבה · תפילה · יום ב׳ מתוך 5 | גיל 3–6 | ידע ומלל לגננת · סדר הבוקר

פתיחת המפגש

פותחים בשיר בוקר ובברכת "מודה אני". הגננת אומרת: "למדנו שתפילה היא לדבר עם ה'. והיום נלמד איך אנחנו פותחים כל בוקר — עם מוֹדֶה אֲנִי וברכות יפות שמודים בהן לה' על כל טוב! נלמד את סדר הבוקר של ילד יהודי." אפשר להדגים תנועות של קימה בבוקר.

רקע וידע לגננת (עם מקורות)

הדבר הראשון שיהודי אומר בבוקר, מיד עם היקיצה, הוא "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". מודים לה' על שהחזיר לנו את הנשמה ונתן לנו יום חדש. פתיחת היום בהודיה מכוונת את כל היום.

הרעיון של "מודה אני": בלילה, בשינה, הנשמה כביכול נמסרת לה', ובבוקר הוא מחזיר אותה — כל בוקר הוא כמו מתנה מחודשת של חיים. לכן מיד מודים. יש בכך גם אמונה ("רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ") — ה' נאמן ומחזיר לנו את החיים בכל יום.

נְטִילַת יָדַיִם בבוקר: לאחר הקימה נוטלים ידיים (שלוש פעמים לסירוגין) — לטהרה ולהתחלת היום בקדושה. מברכים "עַל נְטִילַת יָדָיִם". זהו חלק מסדר הבוקר של יהודי, ומרגילים אליו גם ילדים.

בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר: סדרת ברכות שמברכים בבוקר, ובהן מודים לה' על מתנות יומיומיות שאנו נהנים מהן ולעיתים לוקחים כמובן מאליו: "פּוֹקֵחַ עִוְרִים" (על הראייה), "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים" (על הבגדים), "מַתִּיר אֲסוּרִים" (על היכולת לזוז), "זוֹקֵף כְּפוּפִים" (על העמידה), "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר" (על ההליכה), "שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי" (על הנעליים/הצרכים), ועוד.

עומק ברכות השחר: הן מלמדות להתבונן ולהודות על הדברים ה"פשוטים" והגדולים ביותר — שאנחנו רואים, זזים, הולכים, לבושים. דברים שנראים מובנים מאליהם, ובעצם הם מתנות עצומות מה'. הברכות מחנכות עיניים רואות טוב ולב מודה.

קשר להכרת הטוב (שלמדנו): ברכות הבוקר הן הכרת הטוב מעשית ויומיומית. במקום לקום ולהתחיל את היום כרגיל, עוצרים ומודים לה' על החיים ועל הגוף הבריא. זהו תרגול יומי של הכרת טובה, שמכוון את הלב לטוב.

רעיון חינוכי: אפשר לתרגל עם הילדים "סדר בוקר" — מודה אני, נטילת ידיים, וכמה מברכות השחר בהמחשה (לגעת בעיניים ולהודות על הראייה, לזוז ולהודות על התנועה). כך הילד מפנים שהיום מתחיל בהודיה, ושכל אבר וכל דבר הם מתנה.

רעיון להעמקה: הפתיחה של היום קובעת את האווירה. ילד (ומבוגר) שפותח את יומו בהודיה ובשמחה על מה שיש לו — מתחיל את היום בלב טוב ובביטחון. "מודה אני" בבוקר הוא כמו מפתח ליום טוב.

לגננת: מפגש מעשי מאוד. מתרגלים "מודה אני", נטילת ידיים וכמה מברכות השחר בהמחשה חווייתית. הדגש: פותחים כל בוקר בהודיה לה' על החיים ועל הגוף — הראייה, התנועה, ההליכה — ומודים על מה שנראה "רגיל" ובעצם נפלא. מחברים להכרת הטוב.

הלימוד לילדים

"ילדים, בואו נחשוב: מה הדבר הראשון שאתם עושים בבוקר כשאתם מתעוררים? מתמתחים? קמים? ובכן, לילד יהודי יש דבר מיוחד וראשון שאומרים — מוֹדֶה אֲנִי! בואו נגיד יחד: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ!"

"וב'מוֹדֶה אֲנִי' אנחנו אומרים לה': תּוֹדָה שֶׁהֶחֱזַרְתָּ לִי אֶת הַנְּשָׁמָה, תודה שאני חי ובריא, ותודה על היום החדש והיפה! עוד לפני הכול — אומרים תודה לה'. איזו התחלה יפה ליום!"

"ותדעו למה מודים בבוקר? כי בלילה, כשאנחנו ישֵׁנים, זה כמו שהנשמה שלנו נחה אצל ה', ובבוקר ה' מחזיר לנו אותה — נותן לנו עוד יום של חיים במתנה! אז כל בוקר הוא כמו מתנה חדשה מה', ואנחנו מודים עליה."

"אחרי 'מודה אני', עושים עוד דבר — נְטִילַת יָדַיִם! שוטפים את הידיים במים (שלוש פעמים לכל יד), כדי להתחיל את היום נקיים וקדושים. ומברכים 'עַל נְטִילַת יָדָיִם'. בואו נדמיין שאנחנו נוטלים ידיים בבוקר!"

"ואז אומרים בְּרָכוֹת מיוחדות שנקראות בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר — ברכות של בוקר! ובהן מודים לה' על כל מיני דברים נפלאים שיש לנו. בואו נכיר כמה מהן, וגם נעשה אותן בתנועות!"

"מברכים 'פּוֹקֵחַ עִוְרִים' — תודה ה' שאני יָכוֹל לִרְאוֹת! (בואו נגעו בעיניים) איזה מתנה לראות את אמא, את הצבעים, את העולם! ומברכים 'מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים' — תודה על הבְּגָדִים החמים שיש לי!"

"ומברכים 'זוֹקֵף כְּפוּפִים' ו'הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר' — תודה ה' שאני יכול לַעֲמֹד וְלָלֶכֶת! (בואו נעמוד ונצעד קצת) חשבו כמה נפלא שאנחנו יכולים לזוז, לרוץ ולקפוץ! על כל זה מודים לה'."

"ותדעו מה יפה בברכות האלה? הן מלמדות אותנו להודות על דברים שנראים 'רגילים' — לראות, לזוז, ללכת, להתלבש — אבל הם בעצם מתנות ענקיות מה'! אנחנו לומדים לפתוח את העיניים ולראות כמה טוב יש לנו כבר מהבוקר."

"אז כל בוקר, ילד יהודי פותח את היום בהודיה — מודה אני, נטילת ידיים, וברכות השחר! מתחילים את היום בתודה לה' על החיים ועל הגוף. וכשמתחילים בבוקר טוב ומודה — כל היום נהיה טוב יותר! בואו נהיה ילדים שפותחים כל יום בתודה!"

העמקה ושיח

נקודות להדגשה: (א) מיד בבוקר אומרים "מודה אני" — תודה על החזרת הנשמה ועל היום. (ב) נטילת ידיים בבוקר — טהרה והתחלה בקדושה. (ג) ברכות השחר — מודים על הראייה, הבגדים, התנועה, ההליכה. (ד) מודים על ה"רגיל" שהוא בעצם נפלא. (ה) פתיחת היום בהודיה מכוונת ליום טוב.

אפשר להעמיק בתרגול "סדר בוקר" חווייתי (מודה אני, נטילה, ברכות בתנועות), ובשיח: "על איזה דבר 'רגיל' בגוף שלכם אתם מודים? מה נפלא ביכולת לראות/לזוז?" מפתחים הכרת טובה יומיומית ומודעות למתנות ה'.

• מה הדבר הראשון שאומרים בבוקר?
• על מה מודים ב"מודה אני"?
• מה עושים אחרי "מודה אני" (נטילת ידיים)?
• על מה מברכים בברכות השחר (ראייה, בגדים, הליכה)?
• למה טוב לפתוח את היום בתודה?

סיכום המפגש

מסכמים: היום למדנו את סדר הבוקר של ילד יהודי — פותחים ב"מוֹדֶה אֲנִי" (תודה על החזרת הנשמה והיום), נְטִילַת יָדַיִם, ובִרְכוֹת הַשַּׁחַר שבהן מודים לה' על הראייה, הבגדים, התנועה וההליכה. מודים על מתנות שנראות "רגילות" ובעצם נפלאות. פתיחת היום בהודיה מכוונת ליום טוב. חוזרים יחד:

מקורות: סידור ("מודה אני"; ברכות השחר); ברכות ס: (ברכות השחר); שולחן ערוך אורח חיים א, מו; רמב"ם הלכות תפילה ז.

מעברים ויצירות

• "מודים בתנועה": הילדים נוגעים בעיניים/רגליים ומודים ("תודה שאני רואה/הולך") ואז עוברים — המחשת ברכות השחר.
• "בוקר טוב לה'": כל ילד אומר "מודה אני" קצר ועובר בשמחה לפעילות — פתיחה יומית בהודיה.

לוח סדר בוקר: מכינים לוח מצויר של סדר הבוקר (מודה אני ← נטילה ← ברכות) — כלי יומי בבית ובגן.

כרטיסי ברכות השחר: מציירים כרטיסים לכל ברכה (עין=רואה, בגד=מלביש, רגל=הולך) — לתרגול ולהמחשה.

שמש הבוקר של תודה: מציירים שמש, ובכל קרן דבר שמודים עליו בבוקר — הכרת הטוב של פתיחת היום.

דף עבודה מוצע

דף עבודה: (1) סידור סדר הבוקר לפי הסדר. (2) חיבור כל ברכה לתמונה (ראייה, בגד, הליכה). (3) ציור "אני מודה בבוקר על...". (4) צביעת ילד אומר "מודה אני". מוכן להדפסה, PDF והורדה מהירה.