ראש השנה · מפגש 3 מתוך 5

מפגש 3 — עֲקֵדַת יִצְחָק וְהָאַיִל

חודש תשרי · יום ג׳ מתוך 5 | גיל 3–6 | ידע ומלל לגננת · זכרונות

פתיחת המפגש

פותחים בשיר וב"מודה אני", ומזכירים: "אתמול למדנו על השופר, ואמרנו שהוא עשוי מקֶרֶן של אַיִל, וזה זכר לסיפור מיוחד מהתורה. היום נשמע את הסיפור הנפלא הזה — סיפור על אהבה גדולה לה'." הגננת מציגה תמונת איל או ענף עם סבך, ומסקרנת: "מה הקשר בין האיל הזה לשופר שלנו?"

רקע וידע לגננת (עם מקורות)

עֲקֵדַת יִצְחָק מסופרת בתורה (בראשית פרק כב) והיא מעשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו. הקדוש ברוך הוא ביקש מאברהם להעלות את בנו יצחק, ואברהם — מרוב אהבתו ואמונתו — קם השכם בבוקר ויצא לקיים את דבר ה' באהבה, יחד עם יצחק. השניים הלכו אל הַר הַמּוֹרִיָּה (מקום המקדש לעתיד).

ברגע האחרון קרא מלאך ה': "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (בראשית כב, יב). הנס והמסר: הקדוש ברוך הוא מעולם לא רצה שיאונה ליצחק כל רע — הניסיון היה כדי לגלות ולפרסם את גודל אהבתם ומסירותם. אברהם נשא עיניו וראה "אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו", והעלה אותו עולה תחת בנו.

חז"ל לימדונו (ראש השנה טז.) את הקשר לראש השנה ולשופר: "אָמַר הקב"ה... תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי". על כן מצווה מן המובחר לתקוע בשופר של איל דווקא — הוא מזכיר את זכות אבותינו, ומעורר רחמים עלינו לשנה טובה. זהו יסוד עמוד "זִכְרוֹנוֹת" בתפילת היום.

המידות שאפשר ללמוד מהסיפור, בהתאמה לגיל: אַהֲבַת ה' ורצון לקיים את מצוותיו בשמחה; אֱמוּנָה ובטחון שה' תמיד רוצה בטובתנו; וזְכוּת אָבוֹת — שאנו בניהם של אברהם, יצחק ויעקב, ומעשיהם הטובים מסייעים לנו. את הסיפור מספרים בעדינות ובאווירת אמונה ואהבה, מדגישים את הסוף הטוב, ולא נכנסים לפרטים שעלולים להפחיד.

רקע נוסף לגננת: הר המוריה הוא המקום שבו נבנה לימים בית המקדש, ומכאן קדושתו. אברהם אבינו מכונה "אוהבו של הקב"ה" ומייסד מידת החסד והכנסת האורחים. חיבור זה יכול להוביל בהמשך השנה לנושאי החסד ואבות האומה.

לגננת: כדאי לספר את הסיפור לאט, בקול חם, עם המחשות (תמונת איל, ענף עם "סבך"). אפשר לשלב את הילדים בקריאת המלאך "אברהם, אברהם!". המוקד הרגשי: כמה אברהם ויצחק אהבו את ה', וכמה ה' אוהב אותנו וזוכר אותנו לטובה בזכותם.

הלימוד לילדים

"ילדים יקרים, היום אספר לכם סיפור נפלא מהתורה על אַבְרָהָם אָבִינוּ — האבא הראשון של עם ישראל. אברהם אבינו אהב את הקדוש ברוך הוא בכל לבו, ותמיד, אבל תמיד, עשה את מה שה' ביקש — בשמחה ובאהבה גדולה. ולאברהם היה בן יקר מאוד, שאהב אותו כל כך, ושמו יִצְחָק."

"פעם אחת ביקש הקדוש ברוך הוא מאברהם מצווה גדולה מאוד וקשה מאוד — לעלות עם יצחק אל הר גבוה, הַר הַמּוֹרִיָּה. ואף שזו היתה מצווה קשה, אברהם ויצחק לא התלוננו כלל — הם קמו מוקדם בבוקר, בשמחה ובאהבה, והלכו יחד לקיים את רצון ה'. הם כל כך אהבו אותו!"

"הם הלכו והלכו, ועלו אל ראש ההר. אברהם בנה שם מזבח, בדיוק כמו שה' ביקש. ויצחק לא פחד — כי גם הוא אהב את ה' ורצה לעשות את רצונו. איזו אהבה גדולה היתה להם!"

"וברגע האחרון ממש — קרא פתאום מַלְאָךְ מן השמים בקול גדול: 'אַבְרָהָם! אַבְרָהָם! עֲצוֹר! אַל תִּגַּע בַּנַּעַר, אַל תַּעֲשֶׂה לוֹ כְּלוּם!' כי הקדוש ברוך הוא מעולם לא רצה שיקרה ליצחק משהו, חס ושלום — הוא רק רצה לראות ולהראות לכולם כמה אברהם ויצחק אוהבים אותו. וזה הספיק לו, והוא שמח מאוד!"

"ואז הרים אברהם את עיניו, והנה — הוא ראה אַיִל, כבש יפה עם קרניים גדולות, שנאחז בקרניו בין הענפים והשיחים. אברהם הביא את האיל מתנה לה', במקום יצחק. והקדוש ברוך הוא בירך את אברהם ויצחק, והבטיח שכל הילדים שלהם — כל עם ישראל, וגם אנחנו! — יהיו אהובים ומבורכים לתמיד."

"ועכשיו אתם מבינים את הסוד של השופר: אנחנו תוקעים בשופר של אַיִל בדיוק כדי להזכיר לפני ה' את אברהם ויצחק ואת האהבה הגדולה שלהם — ושה' יזכור גם אותנו לטובה, לברכה ולשנה טובה ומתוקה. כשאתם שומעים את השופר, תזכרו: אנחנו הילדים של אברהם ויצחק!"

העמקה ושיח

נקודות להדגשה: (א) אברהם ויצחק אהבו את ה' וקיימו את מצוותו בשמחה. (ב) ה' עצר ולא נתן שיקרה ליצחק כל רע — הוא אוהב אותנו. (ג) תוקעים בשופר של איל כזֵכר לעקדה, כדי שה' יזכור אותנו לטובה בזכות אבותינו.

אפשר לחבר לרגש ולמעשה: "אברהם עשה את מה שה' ביקש בשמחה, גם כשהיה קשה. גם אנחנו יכולים לשמוע בקול אבא, אמא והגננת בשמחה, גם כשקצת קשה — כי אנחנו אוהבים אותם והם אוהבים אותנו."

• מי היה אברהם אבינו, ואת מי אהב מאוד?
• לאן הלכו אברהם ויצחק, ובאיזו הרגשה?
• מה קרא המלאך ברגע האחרון?
• מה ראה אברהם נאחז בקרניו בין השיחים?
• למה אנחנו תוקעים דווקא בשופר של איל?

סיכום המפגש

מסכמים: היום שמענו את סיפור עקדת יצחק — אברהם ויצחק שאהבו את ה' והלכו לקיים את מצוותו, המלאך שעצר, והאיל שנאחז בקרניו. ובזכות אהבתם, ה' זוכר אותנו לטובה — ולכן תוקעים בשופר של איל. חוזרים על הדקלום יחד:

מקורות: בראשית פרק כב; ראש השנה טז.; נוסח זכרונות במוסף של ראש השנה.

מעברים ויצירות

• "הולכים כמו אברהם ויצחק": הילדים "עולים אל ההר" בצעדים איטיים ובוטחים אל השולחן, ברוגע ובכבוד, כמו ההליכה לקיום מצווה.
• "אברהם, אברהם!": הגננת קוראת בשם ילד "[שם], [שם]!", והילד עונה "הִנֵּנִי!" ועובר בשמחה אל מקומו — מחבר לסיפור ומחזק היענות.

האיל בסבך: ציור איל עם קרניים והדבקת "סבך" מקיסמים/חוטים סביב הקרניים.

הר המוריה: ציור הר עם מזבח קטן ושני הליכה — אברהם ויצחק עולים יחד.

שופר וזיכרון: ציור שופר של איל עם הכיתוב "זֵכֶר לָעֲקֵדָה" לתלייה.

דף עבודה מוצע

דף עבודה: (1) חיבור האיל אל השופר (ממנו עשוי השופר). (2) העברת קו בדרך של אברהם ויצחק אל ראש ההר. (3) צביעת האיל והשופר. מוכן להדפסה, PDF והורדה מהירה.