ראש השנה · מפגש 2 מתוך 5

מפגש 2 — תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר וְטַעֲמֶיהָ

חודש תשרי · יום ב׳ מתוך 5 | גיל 3–6 | ידע ומלל לגננת · שופרות

פתיחת המפגש

פותחים בשיר בוקר ובברכת "מודה אני". הגננת מזכירה בקצרה את מפגש אתמול — "למדנו שראש השנה הוא יום שבו ה' ברא את העולם, ואנחנו ממליכים אותו למלך" — ומציגה את נושא היום בהתרגשות: "והיום נלמד על המצווה המיוחדת של ראש השנה, שכולם אוהבים מאוד לשמוע — תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר!" מוציאה שופר (או תמונה גדולה) ומעוררת סקרנות: "מה הקול המיוחד הזה מספר לנו?"

רקע וידע לגננת (עם מקורות)

המצווה המרכזית של ראש השנה היא שְׁמִיעַת קוֹל שׁוֹפָר. התורה קוראת ליום זה "יוֹם תְּרוּעָה" (במדבר כט, א) ו"זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג, כד). המצווה היא לשמוע את קול השופר, וכל אדם — גם ילד שהגיע לחינוך — משתדל לשמוע. השופר נעשה מקֶרֶן של בהמה כשרה, ומצווה מן המובחר בשופר של אַיִל, זכר לעקדת יצחק (שנלמד עליה במפגש הבא).

לשופר שלושה סוגי קולות: תְּקִיעָה — קול אחד ארוך וישר; שְׁבָרִים — שלושה קולות בינוניים שבורים, כמו אנחה; תְּרוּעָה — הרבה קולות קצרים ומהירים ברצף, כמו בכי. סדר התקיעות הוא תקיעה בתחילה ובסוף, ובאמצע שברים ותרועה (ראש השנה לג:–לד.). הקולות השבורים מעוררים את הלב ומזכירים לנו לחשוב על מעשינו.

הרמב"ם (הלכות תשובה ג, ד) מלמד יסוד נפלא: אף שתקיעת השופר גזירת הכתוב היא, יש בה רמז — "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם... וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה". כלומר, קול השופר הוא כקריאת השכמה עדינה: התעוררו לעשות טוב! מסר זה מועבר לילדים באור חיובי — השופר קורא לנו להיות טובים יותר ולשמח את המלך.

רב סעדיה גאון מנה עשרה טעמים לתקיעת שופר, וכמה מהם יפים ומתאימים להמחשה לילדים: (א) השופר הוא כתרועת הַמְלָכַת מלך — כשמכתירים מלך תוקעים בחצוצרות, וכך אנו ממליכים את ה'; (ב) השופר מעורר אותנו לתשובה ולמעשים טובים; (ג) השופר מזכיר את מעמד הר סיני, שבו נשמע "קוֹל שׁוֹפָר חָזָק"; (ד) השופר מזכיר את עקדת יצחק והאיל. אפשר לבחור טעם אחד או שניים ולספרם בשפת הילדים.

הלכה למעשה שכדאי לגננת להכיר: כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר (ראש השנה כט:), מחשש שמא יטלטלו את השופר ברשות הרבים. פרט זה יכול לעורר שיחה נעימה על כבוד השבת. כן נהוג לשמוע את קול השופר בכוונה ובשקט גדול — וזו הזדמנות לחנך את הילדים להקשבה שקטה ומכובדת.

לגננת: אפשר להביא שופר אמיתי ולתת לילדים להתבונן ולגעת (בעדינות ובכבוד), ולהשמיע תקיעה. חוויית הקול האמיתי חזקה ובלתי נשכחת. אם אין שופר, אפשר להשמיע הקלטה או לחקות את הקולות בפה. חשוב להסביר שהשופר אינו "צעצוע" אלא כלי של מצווה, ומתייחסים אליו בכבוד.

הלימוד לילדים

"ילדים, יש מצווה מיוחדת בראש השנה שכולם מחכים לה — לשמוע את קול הַשּׁוֹפָר! השופר הוא כלי מיוחד, עשוי מקֶרֶן של בעל חיים, ומוציאים ממנו קול גדול וחזק. בואו נקשיב יחד..." (הגננת תוקעת או משמיעה תקיעה) "וואו! שמעתם? איזה קול!"

"ולשופר יש כמה קולות שונים, ולכל אחד שם. יש תְּקִיעָה — קול אחד ארוך ויפה: טוּוּוּוּ! בואו ננסה יחד בפה — טוּוּוּוּ! ויש שְׁבָרִים — שלושה קולות בינוניים: טוּ־טוּ־טוּ. ויש תְּרוּעָה — הרבה קולות קטנים ומהירים: טו־טו־טו־טו־טו! בואו ננסה את כולם!"

"ומה קול השופר מספר לנו? הוא קורא לנו בעדינות, כמו אבא טוב שמעיר בבוקר: 'ילדים יקרים, קומו, התעוררו! שנה חדשה מתחילה — בואו נהיה טובים יותר, נעזור, נשמע בקול, ונעשה מצוות בשמחה!' קול השופר נכנס לנו ללב ומזכיר לנו כמה אנחנו רוצים להיות ילדים טובים."

"ויודעים עוד סוד? כשמכתירים מלך גדול, תוקעים בחצוצרות ומריעים בשמחה, כדי שכולם יידעו: יש לנו מלך! וגם אנחנו, כשאנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא בראש השנה, תוקעים בשופר לכבודו — כמו תרועה גדולה של שמחה: ה' הוא המלך שלנו!"

"וכשתוקעים בשופר בבית הכנסת, כולם עומדים בשקט גדול ומקשיבים — כי זו מצווה יקרה. גם אנחנו נלמד להקשיב יפה ובשקט, ולכבד את השופר. הוא לא צעצוע — הוא כלי של מצווה מיוחדת."

"אז כשתשמעו השבוע את קול השופר — עצמו רגע את העיניים, והקשיבו מה הוא לוחש לכם בלב. ואולי תחליטו החלטה טובה קטנה לשנה החדשה, בדיוק כמו שהשופר מבקש מאיתנו!"

העמקה ושיח

נקודות להדגשה: (א) מצוות היום היא לשמוע קול שופר. (ב) לשופר שלושה קולות — תקיעה, שברים, תרועה. (ג) קול השופר קורא לנו להתעורר ולהיות טובים יותר (רמב"ם), והוא גם כתרועת הכתרת המלך.

אפשר לפתח שיח על הקשבה: "למה כשתוקעים בשופר כולם שותקים? כי לדבר חשוב צריך להקשיב בשקט. בואו נתרגל — כשאני אתקע, כולנו נקשיב בשקט מוחלט." תרגול זה מחזק ריכוז וכבוד למצווה.

• איך קוראים לכלי שתוקעים בו בראש השנה, וממה הוא עשוי?
• אילו שלושה קולות יש לשופר? בואו ננסה כל אחד בפה.
• מה קול השופר "מבקש" מאיתנו?
• למה תוקעים בשופר כשממליכים את ה' למלך?
• איך צריך להתנהג כששומעים את קול השופר?

סיכום המפגש

מסכמים: היום למדנו על מצוות שמיעת השופר — הכלי המיוחד שעשוי מקרן, ושלושת קולותיו: תקיעה, שברים ותרועה. קול השופר קורא לנו להתעורר ולהיות טובים יותר, וגם ממליך את ה' בשמחה. חוזרים יחד על הדקלום, ואפשר "לתקוע" בפה בסופו:

מקורות: במדבר כט, א; ויקרא כג, כד; ראש השנה כו.–לד.; הלכות תשובה לרמב"ם ג, ד; עשרה טעמי השופר לרב סעדיה גאון.

מעברים ויצירות

• "תקיעה שקטה": הגננת "תוקעת" בפה תקיעה ארוכה, והילדים עוברים אל השולחן בשקט מוחלט כל עוד הקול נמשך; כשהקול נפסק — מתיישבים. מחזק הקשבה.
• "שלושת הקולות": בדרך אל הפעילות הבאה, הילדים מבצעים בגופם — תקיעה (מתמתחים לאט), שברים (שלוש קפיצות), תרועה (רטט מהיר של הידיים).

שופר להמחשה: גליל נייר מכופף וצבוע בגוון חום כשופר; אפשר לקשט. שימו לב שהוא לכבוד ולא כצעצוע רועש.

כרטיס שלושת הקולות: דף עם שלוש שורות; הילד מצייר קו ארוך (תקיעה), שלושה קווים (שברים), והרבה נקודות (תרועה).

שופר האיל: ציור שופר לצד איל בעל קרניים — הכנה לסיפור עקדת יצחק במפגש הבא.

דף עבודה מוצע

דף עבודה: (1) חיבור כל סוג קול לציור המתאים (קו ארוך / שלושה קווים / נקודות רבות). (2) צביעת השופר. (3) הקפת מי שמקשיב יפה לשופר. מוכן להדפסה, PDF והורדה מהירה.