סוכות · מפגש 3 מתוך 5

מפגש 3 — זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ: הַשִּׂמְחָה וְהָאוֹרְחִים

חודש תשרי · יום ג׳ מתוך 5 | גיל 3–6 | ידע ומלל לגננת · שמחת החג ואושפיזין

פתיחת המפגש

פותחים בשיר בוקר ובברכת "מודה אני". הגננת מזכירה את מה שלמדנו — הסוכה וארבעת המינים — ומציגה את נושא היום בהתלהבות: "לחג הסוכות יש שֵׁם מיוחד מאוד בתפילה — זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, הזמן של השמחה שלנו! היום נלמד למה סוכות הוא חג כל כך שמח, ומי הם האורחים המיוחדים שמזמינים לסוכה." אפשר לפתוח בשיר שמחה של החג ובמחיאות כפיים.

רקע וידע לגננת (עם מקורות)

חג הסוכות מכונה בתפילה ובקידוש "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ". השמחה היא מרכיב מרכזי במצוות החג, ונאמר בו במיוחד "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, יד–טו). בעוד שבכל המועדים יש מצוות שמחה, בסוכות היא נזכרת ביתר שאת — שלוש פעמים בתורה — ולכן נחשב לחג השמח ביותר בשנה.

טעם לשמחה המיוחדת: סוכות בא מיד אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, שבהם התפללנו ושבנו בתשובה. לאחר שהקדוש ברוך הוא מחל לנו וחתם אותנו לטובה — אנו שמחים שמחה גדולה, כמו מי שיצא זכאי בדין. השמחה היא שמחה של קרבה לה' ושל ביטחון באהבתו.

ארבעת המינים עצמם קשורים לשמחה, שנאמר "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ). כן הישיבה בסוכה עצמה, מתוך אמון בה' ותחת השגחתו, ממלאת את הלב שמחה ושלווה. הכול בחג זה מכוון לשמחה מתוך קדושה.

שמחת בית השואבה: בזמן שבית המקדש היה קיים, היו עורכים בכל לילה מלילות חול המועד סוכות שמחה עצומה בעזרת הנשים — "שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה", על שם שאיבת המים לניסוך המזבח. המשנה מתארת (סוכה נא.): "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" — היו מדליקים מנורות זהב גדולות, גדולי ישראל היו מרקדים ומזמרים, ולויים ניגנו בכלי שיר. עד היום נוהגים לערוך "שמחת בית השואבה" בלילות החג בשירה וריקוד.

מנהג הָאוּשְׁפִּיזִין (מילה ארמית שפירושה "אורחים"): על פי הזוהר (אמור קג:), בכל אחד משבעת ימי הסוכות מזמינים לסוכה אורח עליון אחד משבעת רועי ישראל — אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד — לפי הסדר. בכל יום "אורח" אחר הוא הראשי, וכולם באים יחד. נוהגים לומר נוסח הזמנה מיוחד בכניסה לסוכה. הרעיון מלמד שהסוכה היא מקום קדוש שהאבות הקדושים שורים בו.

עם מנהג האושפיזין קשור ערך גדול של הַכְנָסַת אוֹרְחִים גשמיים: כשם שמזמינים את האורחים העליונים, כך נוהגים להזמין לסוכה אורחים בשר ודם — ובמיוחד עניים ונזקקים שאין להם. כתב הרמב"ם (הלכות יום טוב ו, יח) שהשמחה האמיתית בחג היא כאשר משמחים גם את הגר, היתום, האלמנה והעני; ומי ששמח לבדו ואינו נותן לאחרים — אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו. מסר נפלא של נתינה ושיתוף.

לגננת חשוב האיזון: השמחה בחג היא שמחה של קדושה — שמחה בה', במצוות, במשפחה ובנתינה לזולת — ולא שמחה ריקה. בגיל הרך זו הזדמנות מצוינת לחבר שמחה למעשים טובים: לשמח את החבר, לארח יפה, לחלוק. השמחה נעשית כלי לחינוך למידות טובות.

מקור נוסף לחיבור שמחה וקדושה: אמרו חז"ל שאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה (שבת ל:; על פי מלכים ב ג, טו). השמחה בעבודת ה' אינה דבר צדדי אלא כלי המקרב את האדם לבוראו. בסוכות, "זמן שמחתנו", מתרגלים לשמוח בעשיית טוב — וזו שמחה שנשארת בלב הרבה אחרי החג.

לגננת: את המפגש הזה כדאי להעביר בעיקר דרך חוויה — שירי חג, ריקוד ומחיאות כף ("שמחת בית השואבה" קטנה בכיתה), הכנת הזמנה לאורחים, ומשחק אירוח בסוכה. המסר: סוכות הוא זמן שמחתנו, ואנחנו שמחים יחד, מארחים יפה, וחולקים את השמחה עם כולם — כי כך אוהב ה'.

הלימוד לילדים

"ילדים, לחג הסוכות יש שם מיוחד מאוד — זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ! זה אומר: הַזְּמַן שֶׁל הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ! סוכות הוא החג הכי שמח בכל השנה. בואו נגיד יחד בקול שמח: זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ!"

"ולמה אנחנו כל כך שמחים בסוכות? כי לפני החג היו לנו ימים חשובים — ראש השנה ויום כיפור — שבהם התפללנו לה' וביקשנו להיות טובים. וה' הטוב שמע אותנו וסלח לנו! אז עכשיו אנחנו שמחים שמחה גדולה, כי אנחנו קרובים לה' ויודעים שהוא אוהב אותנו."

"ואיך שמחים בסוכות? שָׁרִים שירים יפים, רוֹקְדִים ומוחאים כפיים, אוכלים אוכל טעים בסוכה, ומנענעים את ארבעת המינים בשמחה! בואו כולנו נשיר ונרקוד יחד עכשיו קצת, לכבוד זמן שמחתנו!" (רגע קצר של שירה וריקוד).

"פעם, כשהיה בית המקדש הקדוש בירושלים, הייתה בכל לילה של סוכות שמחה ענקית שקראו לה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. היו מדליקים אורות גדולים ומאירים, וכל האנשים היו שרים ורוקדים כל הלילה! חכמים גדולים אמרו: מי שלא ראה את השמחה הזאת — לא ראה שמחה אף פעם בחיים! עד היום אנחנו שרים ורוקדים בסוכות לזכר השמחה הגדולה הזאת."

"ותדעו סוד נפלא על הסוכה: יש לנו אורחים מיוחדים מאוד שמזמינים אליה! קוראים להם אוּשְׁפִּיזִין — זו מילה שאומרת 'אורחים'. בכל יום מימי החג מזמינים לסוכה אחד מהצדיקים הגדולים של עם ישראל: אַבְרָהָם אָבִינוּ, יִצְחָק, יַעֲקֹב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד הַמֶּלֶךְ!"

"אנחנו לא רואים אותם בעיניים, אבל אנחנו מזמינים אותם יפה ואומרים: 'בּוֹאוּ, אוֹרְחִים קְדוֹשִׁים, לַסֻּכָּה שֶׁלָּנוּ!' זה מלמד אותנו שהסוכה היא מקום קדוש ומיוחד מאוד, שהצדיקים הגדולים אוהבים לבוא אליו."

"וכמו שמזמינים את האורחים הקדושים, אנחנו מזמינים לסוכה גם אורחים אמיתיים — סבא וסבתא, דודים, שכנים וחברים! וגם — וזה הכי חשוב — מזמינים אנשים שאין להם, שהם לבד או עצובים, כדי לשמח גם אותם. כי השמחה הכי גדולה היא כשמשמחים יחד גם את מי שצריך."

"אתם יודעים מה ה' הכי אוהב? לא רק שאנחנו שמחים לבד, אלא שאנחנו מְשַׂמְּחִים גם אחרים! לחלוק ממתק עם חבר, לתת לאורח את המקום הכי טוב, לחייך למי שעצוב. ככה השמחה שלנו נהיית שמחה אמיתית ויפה, שמחה של מצווה."

"ותדעו שהשמחה של מצווה היא שמחה מיוחדת — היא נשארת אצלנו בלב הרבה זמן! כשאנחנו שמחים כי עשינו משהו טוב — עזרנו, שיתפנו, שמחנו את מישהו — זו שמחה אמיתית ויפה שלא נגמרת מהר. ה' אוהב מאוד כשאנחנו עושים את המצוות בשמחה ובחיוך גדול!"

"אז בחג הסוכות אנחנו שמחים בכל הלב — שרים, רוקדים, מארחים יפה וחולקים עם כולם. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ! כי כשאנחנו קרובים לה' ושמחים יחד — אין שמחה גדולה מזו!"

העמקה ושיח

נקודות להדגשה: (א) סוכות נקרא "זמן שמחתנו" — החג השמח ביותר, שמחה של קרבה לה' לאחר ראש השנה ויום כיפור. (ב) שמחים בשירה, ריקוד וארבעת המינים; זכר לשמחת בית השואבה בבית המקדש. (ג) מזמינים אושפיזין — שבעת הרועים — ומארחים גם אורחים אמיתיים, במיוחד נזקקים. (ד) השמחה האמיתית היא לשמח גם אחרים.

אפשר להעמיק בשיח על נתינה ואירוח: "מתי הרגשתם שמחה כשעזרתם או שיתפתם מישהו? את מי הייתם רוצים להזמין לסוכה שלכם?" מפתחים ערכי הכנסת אורחים, נתינה וחמלה. אפשר גם לשוחח: "מה עושה אתכם שמחים בחג?"

• איזה שם מיוחד יש לחג הסוכות בתפילה?
• למה אנחנו כל כך שמחים בסוכות?
• איך שמחים בחג (מה עושים)?
• מי הם האושפיזין שמזמינים לסוכה?
• את מי חשוב במיוחד להזמין ולשמח, ולמה?

סיכום המפגש

מסכמים: היום למדנו שסוכות הוא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ — החג הכי שמח, כי אנחנו קרובים לה' ויודעים שהוא אוהב אותנו. שמחים בשירה, בריקוד ובארבעת המינים, זכר לשמחה הגדולה שהייתה בבית המקדש. מזמינים לסוכה אורחים קדושים — אושפיזין — וגם אורחים אמיתיים, ובמיוחד משמחים את מי שצריך. חוזרים יחד בשמחה ובמחיאות כף:

מקורות: ויקרא כג, מ; דברים טז, יד–טו ("ושמחת בחגך... והיית אך שמח"); סוכה נא. (שמחת בית השואבה); זוהר אמור קג: (אושפיזין); רמב"ם הלכות יום טוב ו, יז–יח.

מעברים ויצירות

• "ריקוד המעבר": במקום ללכת רגיל, הילדים עוברים לפעילות הבאה בריקוד קטן ובמחיאות כף לצלילי שיר סוכות — המחשת "זמן שמחתנו".
• "מזמינים אורח": הגננת "מזמינה" בכל פעם קבוצת ילדים לעבור — "בּוֹאוּ אוֹרְחִים יְקָרִים!" — והם עוברים בשמחה, כמו אורחים המתקבלים יפה בסוכה.

הזמנה לסוכה: כל ילד מעצב "הזמנה" יפה לאורח שהיה רוצה להזמין לסוכה (סבא, חבר, שכן) — מצייר ומקשט. חיבור לערך האירוח.

שרשרת האושפיזין: מכינים שבעה כרטיסים קטנים עם שמות שבעת האושפיזין, ומשחילים לשרשרת לתלייה בסוכה — אחד לכל יום.

תוף/מקושים לשמחה: מכינים כלי נגינה פשוט (קופסה + גרגירים) לליווי שירי החג ו"שמחת בית השואבה" הכיתתית.

דף עבודה מוצע

דף עבודה: (1) הקפת הדברים ששמחים בהם בחג (ארבעת המינים, שירה, ריקוד, אורחים). (2) חיבור כל אחד משבעת האושפיזין לשמו. (3) ציור "את מי אני מזמין לסוכה". (4) צביעת סוכה מלאת אורחים שמחים. מוכן להדפסה, PDF והורדה מהירה.