סוכות · מפגש 2 מתוך 5

מפגש 2 — אַרְבַּעַת הַמִּינִים: לוּלָב, אֶתְרוֹג, הֲדַס וַעֲרָבָה

חודש תשרי · יום ב׳ מתוך 5 | גיל 3–6 | ידע ומלל לגננת · נטילת לולב

פתיחת המפגש

פותחים בשיר בוקר ובברכת "מודה אני". הגננת מזכירה בקצרה את מפגש אתמול — "למדנו על הסוכה ועל הסכך" — ומציגה בהתרגשות את נושא היום: "היום נלמד על מצווה יפה מאוד של חג הסוכות, שאוחזים אותה ביד ומנענעים לכל הצדדים — אַרְבַּעַת הַמִּינִים!" מוציאה לולב ואתרוג (או תמונות גדולות) ומעוררת סקרנות: "בואו נכיר את ארבעת החברים המיוחדים האלה."

רקע וידע לגננת (עם מקורות)

מצוות ארבעת המינים נלמדת מן הפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ). חז"ל (סוכה לה.) קיבלו במסורת שארבעת המינים הם: "פרי עץ הדר" — אֶתְרוֹג; "כפות תמרים" — לוּלָב (ענף הדקל); "ענף עץ עבות" — הֲדַס; "ערבי נחל" — עֲרָבָה.

מספר המינים: לוקחים לוּלָב אחד, אֶתְרוֹג אחד, שְׁלוֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת (משנה סוכה פרק ג; שולחן ערוך אורח חיים תרנא). אוגדים יחד את הלולב, ההדסים והערבות (הלולב במרכז, ההדסים מימינו והערבות משמאלו), ואוחזים אותם ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל, ומצרפים את שתי הידיים יחד בשעת הברכה והנענוע.

ברכת המצווה: "בָּרוּךְ... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב", ובפעם הראשונה בשנה מוסיפים "שֶׁהֶחֱיָנוּ". לאחר הברכה מְנַעְנְעִים את המינים לשש קצוות: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה. מצווה זו נוהגת כל שבעת ימי החג (חוץ משבת), ואין מברכים עליה בליל החג הראשון אלא ביום.

המדרש המפורסם (ויקרא רבה ל, יב) דורש את ארבעת המינים כנגד ארבעה סוגי יהודים, לפי הטעם והריח: הָאֶתְרוֹג — יש בו טעם וגם ריח, כנגד מי שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים; הַלּוּלָב (התמר) — יש בו טעם (פרי) אך אין ריח, כנגד מי שיש בו תורה אך אין מעשים; הַהֲדַס — יש בו ריח אך אין טעם, כנגד מי שיש בו מעשים טובים אך אין תורה; הָעֲרָבָה — אין בה טעם ואין ריח, כנגד מי שאין בו תורה ולא מעשים. אומר הקדוש ברוך הוא: ייקשרו כולם באגודה אחת ויכפרו זה על זה. זהו מסר נפלא של אַחְדוּת — כל יהודי חשוב, וכולנו יחד.

מדרש נוסף (ויקרא רבה ל, יד) דורש את ארבעת המינים כנגד איברי הגוף, וכולם משמשים את ה': הַלּוּלָב הארוך והישר דומה לְשִׁדְרָה (עמוד השדרה); הַהֲדַס בעליו העגולים דומה לָעֵינַיִם; הָעֲרָבָה בעליה המוארכים דומה לַשְּׂפָתַיִם; והָאֶתְרוֹג דומה לַלֵּב. הרעיון: בכל הגוף כולו — ובכל הכוחות שלנו — אנו עובדים את ה'. המחשה זו קרובה מאוד לילדים, שיכולים למצוא בגופם את האיברים.

הידור המצווה בארבעת המינים גדול במיוחד, ונוהגים לבדוק היטב שכל מין יהיה שלם, יפה ונקי ממומים (למשל אתרוג נקי, לולב שאינו יבש, הדס "משולש" שעליו יוצאים שלושה בכל קומה). אין צורך למסור לילדים את פרטי הכשרות, אך אפשר להזכיר שמחפשים לכל מין את היפה והמהודר ביותר — מרוב אהבה למצווה.

טעם הנענוע לשש קצוות (סוכה לז:): מוליכים ומביאים את המינים לכל הרוחות — כדי להכיר שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ושליט בכל העולם כולו, מעלה ומטה ובכל הצדדים. כן יש בנענוע בקשה שיעצור ה' רוחות ומטר רעים ויוריד גשמי ברכה. לילדים ממחישים: "מראים שה' נמצא בכל מקום — למעלה, למטה ובכל הצדדים!"

עוד מן ההלכה שראוי לגננת להכיר: ביום הראשון של החג צריך שיהיו ארבעת המינים שֶׁלּוֹ ממש ("וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" — משלכם), ולכן אין יוצאים ידי חובה במינים שאולים בלא מתנה. וכן קטן שהגיע לחינוך ויודע לְנַעֲנֵעַ — אביו חייב לקנות לו לולב, כדי לחנכו במצוות (סוכה מב.). מכאן חשיבות שיתוף הילדים במצווה, כל אחד לפי גילו.

לגננת: בגיל הרך הדגש הוא על ההיכרות החושית עם ארבעת המינים — הצורה, הצבע, הריח (במיוחד ריח ההדס והאתרוג!), והמישוש — ועל שני המסרים הפשוטים: (א) כולנו יחד, כל יהודי חשוב (מסר האחדות), (ב) בכל הגוף שלנו עובדים את ה'. חוויית ההרחה של האתרוג וההדס בלתי נשכחת, וכדאי לאפשר לכל ילד להריח (בכבוד ובזהירות למינים).

הלימוד לילדים

"ילדים, בחג הסוכות יש מצווה מיוחדת שאוחזים אותה ביד ומנענעים! קוראים לה אַרְבַּעַת הַמִּינִים — כי יש בה ארבעה דברים שגדלים על עצים ושיחים. בואו נכיר את ארבעת החברים המיוחדים האלה, אחד אחד."

"החבר הראשון הוא הַלּוּלָב — ענף ארוך, ירוק וישר, שגדל על עץ הדקל, הוא עץ התמרים. הוא הכי גבוה מכולם! בואו נראה בידיים כמה הלולב ארוך וישר — עד למעלה!"

"החבר השני הוא הָאֶתְרוֹג — פרי צהוב ויפה שנראה קצת כמו לימון גדול, ויש לו ריח נפלא! בואו כולנו נריח אותו... אֵיזֶה רֵיחַ טוֹב! האתרוג הוא הפרי המיוחד של החג."

"החבר השלישי הוא הַהֲדַס — ענף קטן עם הרבה עלים ירוקים וקטנטנים, וגם לו יש ריח טוב מאוד! לוקחים שלושה הדסים. והחבר הרביעי הוא הָעֲרָבָה — ענף עם עלים ארוכים וחלקים, שגדל ליד המים, ליד הנחל. לוקחים שתי ערבות."

"ומה עושים איתם? אוגדים יחד את הלולב, ההדסים והערבות בצד אחד, ואוחזים את האתרוג בצד השני. מחברים את שתי הידיים יחד — ומברכים ברכה מיוחדת לה': 'עַל נְטִילַת לוּלָב'. ואז מנענעים!"

"ואיך מנענעים? מוליכים ומביאים את ארבעת המינים לכל הצדדים: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה! בואו ננסה יחד בידיים (בלי המינים): קדימה... ימינה... למעלה... למטה! ולמה לכל הצדדים? כדי להראות שה' נמצא בְּכָל מָקוֹם — בכל מקום שנסתכל, ה' שם ושומר עלינו!"

"ותדעו סוד יפה מאוד: כל אחד מארבעת המינים הוא מיוחד ושונה. לאתרוג יש טעם וגם ריח, ללולב יש פרי טעים, להדס יש ריח טוב, ולערבה אין טעם ואין ריח — אבל ה' אמר לחבר את כולם יחד באגודה אחת! למה? כי כל אחד חשוב, וכשכולם ביחד — זה הכי יפה."

"זה בדיוק כמו אנחנו, ילדים! כל אחד מכם מיוחד ושונה — לאחד יש כישרון אחד, לשני כישרון אחר, ואחד עוזר בדבר אחד וחברו בדבר אחר. אבל כשכולנו ביחד, אוהבים ומחוברים כמו אגודה אחת — זה משמח מאוד את ה'! כל ילד וילדה חשובים, ולכולנו יש מקום."

"ותדעו שאנחנו מחפשים לכל מין את היפה ביותר! אתרוג נקי וחלק, לולב ירוק וישר שאינו יבש, הדס עם עלים יפים, וערבה רעננה. למה טורחים כל כך? כי אנחנו כל כך אוהבים את ה' ואת המצוות שלו, שאנחנו רוצים לעשות אותן בְּיֹפִי הכי גדול! כמו שמכינים את הבגד הכי יפה לשמחה גדולה."

"ועוד דבר נפלא: ארבעת המינים דומים לחלקים בגוף שלנו! הלולב הישר כמו הגב, ההדס העגול כמו העֵינַיִם, הערבה כמו השְּׂפָתַיִם, והאתרוג כמו הלֵּב. זה מלמד אותנו שעם כל הגוף שלנו — עם העיניים, עם הפה, עם הלב — אנחנו עובדים את ה' ועושים מצוות! איזו מצווה יפה ומלאה שמחה."

העמקה ושיח

נקודות להדגשה: (א) ארבעת המינים — לולב, אתרוג, הדס וערבה — נלקחים ומנענעים בחג הסוכות (חוץ משבת) לאחר ברכה. (ב) מנענעים לשש קצוות, להראות שה' נמצא בכל מקום. (ג) מסר האחדות: כל מין שונה, אך מחברים את כולם — כמו שכל יהודי חשוב וכולנו יחד. (ד) המינים כנגד איברי הגוף — עם כל גופנו עובדים את ה'.

אפשר להעמיק בשיח על אחדות וקבלת השונה: "כל אחד מכם מיוחד וטוב בדבר אחר — ובכל זאת כולנו חברים באותה כיתה, אגודה אחת. איך אפשר להיות חברים טובים ולכלול כל אחד?" מפתחים ערכי חברות, שיתוף וקבלה. אפשר גם: "מי זוכר לאיזה איבר בגוף דומה כל מין?"

• מהם ארבעת המינים? נסו לספור ולמנות אותם.
• לאיזה מין יש ריח טוב מאוד שהרחנו?
• לכמה צדדים מנענעים את ארבעת המינים, ולמה?
• למה ה' אמר לחבר את כל ארבעת המינים יחד?
• לאיזה חלק בגוף דומה כל אחד מהמינים?

סיכום המפגש

מסכמים: היום הכרנו את אַרְבַּעַת הַמִּינִים — לולב, אתרוג, הדס וערבה — שאוגדים, מברכים עליהם ומנענעים לכל הצדדים, כדי להראות שה' נמצא בכל מקום. למדנו שכל מין שונה, אך מחברים את כולם יחד — כמו שכל יהודי מיוחד וכולנו אגודה אחת אהובה. חוזרים יחד בקול, בשמחה ובתנועת נענוע:

מקורות: ויקרא כג, מ; סוכה לה., לז:; משנה סוכה פרק ג; ויקרא רבה ל, יב; ל, יד; שולחן ערוך אורח חיים סימנים תרנא–תרנח.

מעברים ויצירות

• "נענוע לכל צד": לפני המעבר, הילדים "מנענעים" בידיים (בלי מינים) לשש קצוות יחד עם הגננת — קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, מעלה, מטה — ואז עוברים בשמחה לפעילות הבאה.
• "אגודה אחת": הילדים עוברים אל השולחן כשהם צמודים זה לזה בשורה "אגודה אחת" (יד על כתף החבר שלפניו), להמחשת החיבור והאחדות של ארבעת המינים.

ארבעת המינים מנייר: כל ילד מכין את ארבעת המינים: לולב ארוך מקרטון ירוק, אתרוג צהוב מנייר מקומט, הדס וערבה מענפי נייר — ואוגד את כולם יחד באגודה אחת.

אתרוג ריחני: צובעים אתרוג בצהוב ומדביקים עליו תבלין ריחני (ציפורן/קינמון) כדי שיהיה לו "ריח" ממש — חוויה חושית.

כרזת האחדות: מדביקים יחד ארבעה מינים שונים על דף אחד ומסביב מדביקים תמונות של ילדים שונים — "כולנו אגודה אחת".

דף עבודה מוצע

דף עבודה: (1) חיבור כל מין לשמו ולתמונתו. (2) ספירת הכמות הנכונה — לולב 1, אתרוג 1, הדסים 3, ערבות 2. (3) ציור חץ לכל אחת מהקצוות שמנענעים אליהן. (4) צביעת ארבעת המינים אגודים יחד. מוכן להדפסה, PDF והורדה מהירה.