הדבורה, הכוורת והדבש

חודש אלול · לקראת ראש השנה | גיל 3–6 | משך: כ־50 דק׳ | תחום: מדע, טבע ועולם החי

רקע וידע לגננת

הדבורה היא חֶרֶק קטן וחרוץ במיוחד. גופה בנוי משלושה חלקים: ראש, חָזֶה ובטן. לדבורה שש רגליים, שני זוגות כנפיים שקופות, ושני מָחוֹשים על הראש שבעזרתם היא מרגישה ומריחה. בעזרת החֵדֶק הארוך היא שואבת מהפרחים נוזל מתוק בשם צוּף (נֶקְטָר). הדבורים חיות במשפחה מסודרת בכַּוֶּורֶת: מלכה אחת מטילה ביצים, אלפי פועֲלות (הנקבות) עושות את כל העבודה, ומעט זכרים. הן "מדברות" ביניהן בריקוד ובריחות.

הדבש נוצר בשלבים: הפועלת אוספת צוף ושומרת בקיבה מיוחדת ← בכוורת מעבירה לדבורות אחרות שמעבדות אותו ← מנפנפות בכנפיים לייבוש ← אוגרות בתאי שעווה בצורת מְשׁוּשֶׁה ואוטמות. התא תמיד משושה — הצורה החסכונית ביותר, שממלאת את כל המקום בלי חורים. בנוסף, הדבורה מבצעת הַאֲבָקָה: אבק הפרחים נדבק על גופה ועובר מפרח לפרח, וכך גדלים פירות וזרעים. הכַּוְּורָן מגדל דבורים, לובש חליפה וכובע רשת, מרגיע אותן במַעֲשֵׁן ואוסף את הדבש לצנצנות.

מטרות המפגש

• הכרת הדבורה — מבנה גופה ואורח חייה, בשפה מותאמת לגיל.
• הבנת תהליך יצירת הדבש, מהפרח ועד הצנצנת.
• הכרת עבודת הכוורן, וחיזוק ההתבוננות בטבע.
• חיבור לערך הכרת הטוב לקראת ראש השנה.

פתיחה

מתיישבים במעגל. הגננת מביאה צנצנת דבש אמיתית ושואלת: "מה זה? מאיפה הדבש הגיע לצנצנת? מי הכין אותו?" נותנים לכל ילד להריח, ומסקרנים: "היום נגלה סוד — מי החרק הקטן והחרוץ שהכין את כל המתיקות הזאת."

הסיפור לילדים

"ילדים יקרים, אני רוצה לספר לכם על חברה קטנה, צהובה ושחורה, חרוצה מאוד. קוראים לה דְּבוֹרָה, ובואו ניתן לה שם — זְמְזוּם. כל בוקר, כשהשמש הראשונה מציצה, זמזום מתעוררת בתוך הבית שלה. ולבית של הדבורים יש שם מיוחד — כַּוֶּורֶת. בכוורת גרות המון־המון דבורים, וכולן אחיות! יש להן אמא אחת גדולה, ושמה המלכה."

"זמזום פורשת את שתי הכנפיים השקופות שלה, מנפנפת חזק — זזזזז — ועפה החוצה אל הגינה. היא רואה פרח אדום, נוחתת עליו על שש הרגליים הקטנות, ומוציאה חדק דק וארוך כמו קַשית. היא שותה מהפרח טיפה קטנה של מיץ מתוק — זה הצוּף! אחר כך היא עפה לפרח צהוב, ולפרח סגול, ואוספת עוד ועוד צוף, ושומרת בבטן המיוחדת שלה."

"כשזמזום מלאה, היא חוזרת לכוורת ונותנת את הצוף לאחיות שלה. הן עובדות ומנפנפות בכנפיים כמו מאווררים קטנים — עד שהצוף נהיה סמיך, זהוב ומתוק. וזה הדְּבַשׁ! את הדבש הן שמות בתאים קטנטנים בצורת מְשׁוּשֶׁה — צורה עם שש פינות — וסוגרות במכסה שעווה, כמו מזווה מסודר."

"וככה, מטיפה אחת קטנה של פרח, נעשה כל הדבש המתוק שאנחנו טובלים בו את התפוח בראש השנה, ומברכים: שתהיה שנה טובה ומתוקה! איזו דבורה חרוצה זמזום — היא עבדה בשביל כולנו." (מראים תמונת דבורה, מונים רגליים וכנפיים, ומדגימים בתנועות: לאסוף, לנפנף, לאגור.)

פעילות בקבוצה

משחק "אנחנו דבורים": מפזרים בחדר "פרחים" (עיגולי נייר) ובתוכם "צוף" (פונפונים), ובאמצע סל שהוא ה"כוורת". כל ילד דבורה פועלת: עף בזמזום "זזז", אוסף צוף אחד מכל פרח ומביא לכוורת. סופרים יחד כמה צוף נאסף, ומדברים על עבודת צוות.

רעיון למעבר

"מעבר הדבורים": הגננת קוראת "דבורה [שם], עופי בשקט אל הכוורת", והילד פורש ידיים ככנפיים, מזמזם חרש ועובר בעדינות אל השולחן/הכיור. אפשר להוסיף שכל ילד "מביא טיפת דבש" ואומר תודה קטנה לפני שמתיישב לאכול.

יצירה

דבורה מגליל: גליל נייר צבוע בפסים צהוב־שחור, כנפיים מנייר ומחושים מחוט מנקה מקטרת.

חלת דבש: דף עם משושים מודפסים לצביעה בצהוב ולהדבקת דבורה קטנה בכל תא.

כוורת כיתתית משותפת: על בריסטול גדול עם משושים צהובים, כל ילד טובל אגודל בצבע צהוב ומטביע "דבורה" בתוך משושה — כוורת אחת של כל הכיתה, המחשה לעבודת צוות.

דקלום בחרוזים

שיח וסיכום

• כמה רגליים יש לדבורה?
• מאיפה הדבורה אוספת צוף, ואיך הוא הופך לדבש?
• איך הכוורן נזהר מהדבורים?
• על מה נגיד תודה לפני ראש השנה?

הרחבות

• ניסוי טעימה: השוואה בין שני סוגי דבש (בהיר וכהה).
• התבוננות בזכוכית מגדלת בתמונת דבורה או בחלת דבש.
• משחק תנועה "המלכה אומרת" — אוספות, מנפנפות, אוגרות.
• זהירות: אין להפחיד או לגעת בדבורה; נוהגים בשקט כשהיא מתקרבת.

דף עבודה מוצע

(1) ספירת התאים בחלת הדבש והקפת המספר הנכון. (2) מבוך — עֶזרו לדבורה למצוא דרך מהכוורת אל הפרח. (3) צביעת הדבורה: גוף צהוב, פסים שחורים, כנפיים תכלת. הדף מוכן להדפסה, לשמירה כ־PDF ולהורדה מהירה.